תוכן ראשי

החיפוש אחר האושר המושלם

 המרדף אחרי החופש המושלם

האם החופש האמתי קורה בחו"ל? או לחלופין - הניסוי הגדול בהיסטוריית המין האנושי
מאת: ד"ר עדי צוונג גונן, מנהלת אגף הרפואה, מכבי טבעי

האם חשבתם אי פעם מדוע אנו זקוקים לחופש מהחופשה - כלומר אותו יום אחרי שנחתנו - גם אם מלוקיישן קרוב, על מנת לנוח? האם כל מטרת החופש/חופשה לא הייתה לנוח?

אנסה להפריד בין המושג "חופשה" לבין המושג "חופש" תוך התבוננות " מדעית" על העניין.

אין ספק שאנו נמצאים בתקופה מיוחדת במינה, זהו הניסוי הגדול ביותר בהיסטוריה של המין האנושי.

כל העולם ניסוי, כל בני האדם נסיינים בעל כורחם, ללא צורך בוועדת הלסינקי או בחתימה על טופס הסכמה מדעת.
בתוך המחקר העצום הזה, כל אחד מאתנו חופשי לערוך ניסויים אישיים על עצמו ועל מכריו.

בכל ניסוי קיימת שאלת מחקר, כלומר מה אנו רוצים לברר, לחקור.

העת הזו הינה הזדמנות נדירה לשאול עצמנו מספר שאלות כמו:

• האם אני מסוגל להיות מאושר ללא שגרת היום שלי?
• האם אני יכול להיות מאושר ללא "אופק" של חופשה משפחתית לחו"ל?
• האם חופשה משמעה חופש אמתי?


לאחר שנים של טיפול באנשים ובעצמי, תרגול יוגה, טיפול בהומיאופתיה, רפואה סינית, נטורופתיה ועוד אינספור מקצועות טיפוליים מדהימים... הגעתי למסקנה כי החופש האמתי הוא עניין של החלטה וכמעט ואינו תלוי בנסיבות.

אנשים בכל רחבי העולם כותבים דברים נפלאים, ממציאים, יוצרים, משתפים- גם כשהם בהסגר ובבידוד, גם שהם בחריגה בוטה משגרת חייהם שכביכול נתנה להם תחושת שליטה ורוגע מדומה.

אני מוצאת את השקט שנוצר בעולם בהרבה מובנים קרקע נוחה להתכנס לרגע אל תוך עצמנו ולעשות סדר מחדש.
זו תקופה נפלאה לspring cleaning, לניקוי פסח, לברור בין עיקר לתפל, לבדוק היכן אני אמתית , מדויקת עם עצמי והיכן אני "ליד", כי צריך, כי זה פוליטיקלי קורקט, כי ככה אימא תמיד אמרה, כי כך חינכו אותי, כי מה יגידו אם אביע דעה עצמאית, שונה?

זו תקופה מעולה לטפס על כיסא, לברור את כל הבגדים שלא ראו אור יום בשנה האחרונה ולשחרר.

אולי מישהו אחר ישמח לאוור ולחדש אותם. אותו הדבר עם כלי מטבח, צעצועים ישנים של הילדים ועוד חפצים שחשבנו שלא נוכל להסתדר בלעדיהם.
ביוגה זה קרוי "אי צמידות".

זה הזמן גם לבחינה מחודשת של דעות ואמונות, "פרות קדושות" שחשבנו שלא נוכל בלעדיהן.

זה לא אומר לזרוק הכול, זה אומר- להוציא לאור, לנקות אבק, לבחון, לברור.

הרי המצב הזה, למרות תחושת הביטחון שלנו בקיומנו- קורה, עם שליטה ובלי שליטה- הוא קורה והוא חיצוני לנו.
מה שישנה איך אנו נרגיש כלפי המצב שהינו בחוסר שליטה מוחלט שלנו זו קודם ההכרה והידיעה כי אין לנו שליטה עליו!

שלב זה הינו שלב קריטי ולא פשוט כלל.
זה שאין לנו שליטה על משהו אינו אומר כי אנו צריכים או אמורים לחוש חסרי אונים.
זה פשוט אומר כי מגפת הקורונה קורית ועדיין בהתהוות וזה לא בשליטתנו.
מה שכן בשליטתנו וביכולות האינסופיות שלנו הוא לקחת אחריות ולעשות עבודה שאולי מעולם לא עשינו.

ברגע שנשחרר את הצורך בשליטה, נוכל לפנות מקום לתחושות של מחויבות לבריאות שלי ושל קרוביי, לאחריותיות קולקטיבית לגורל כדור הארץ והשוכנים בו, אוכל לפנות מקום ליצירתיות ללא חשש מביקורת, לחוש הומור, אוכל לפנות מקום לשמחה ללא תנאי או סיבה, לאהבה עצמית ולאהבת הזולת.

נסו זאת, זה עובד.