היופי שברפואה המשלימה הוא, שמעבר לטיפול האקוטי בבעיה ויתרונה בפתרון בעיות כרוניות, אנו רואים בה רפואה מונעת וכמובן דרך חיים.
באמרי דרך חיים אני מתכוון לכלל התפיסה הרואה באדם מכלול פיזי, נפשי, רוחני ואנרגטי. לא צריך להיות מיסטיקן מדופלם כדי לזכור שכשאנו כועסים או מתוחים לקראת אירוע חשוב, חלקנו מעבירים זמן לא מבוטל בשירותים; או כשאיננו ישנים מספיק ולא מקשיבים לגופנו אנו לוקים בכאבי ראש, וכבר יודעים שאם נאכל מעדן מטוגן שוב נחווה את הצרבת המוכרת...
אז מה זה אומר עלינו? אנחנו באמת מתעלמים ממה שהגוף משדר לנו? הרי מי יודע יותר מאתנו מה טוב לגוף שלנו ומה לא?
אם נלמד להקשיב לסימנים הקטנים שלנו, נישן מספיק, נלמד טכניקת נשימה אחת בלבד, שבה נפתח את היום ונשתמש בה להירגע כשאנו עצבניים - הרי שכל חיינו המוכרים לנו יכולים להשתנות!
אני כמטפל מנסה לא רק לפתור למטופלים את מכאוביהם אלא גם לגרום שיבינו את מקור המכאוב; מה ההתנהלות שלהם בחיי היום-יום הגורמת להם סבל. זו עבודה משותפת של המטפל והמטופל כאחד. לשניהם אחריות משותפת להצלחת הטיפול, והיא תושג מתוך הרצון לשינוי שיחולל שיפור באיכות החיים של המטופל.
לא צריך לחכות שכאבי הגב או המיגרנות ישתקו אותנו, וגם לא צריך להתמודד עם לחצי היום-יום לבד. כדי לגשת לטיפול צריך מידה רבה של אומץ מתוך הרצון להביא לידי שינוי בחיינו - פשוט בשביל לחיות טוב יותר. והמילה 'טיפול' אינה מילת גנאי המסמלת חולשה אלא כוח רב מעצם ההבנה שאנו צריכים יד מכוונת ואם מותר לומר - מעט עזרה.