מאמרים

הרפואה הסינית בנויה מכמה נדבכים. המוכרים יותר הם דיקור (אקופונקטורה: אקו - מחט, פונטור - החדרה) וצמחי מרפא. יש עוד כמה נדבכים חשובים כטווינא, Tai Chi, Chi Goung, מדיטציה ואורח חיים תקין ובריא.

התפתחות הרפואה הסינית וכמה מונחים חשובים:

הרפואה הסינית החלה להתפתח לפני כ-5,000 שנים, עם תחילתן של שושלות הקיסרים הקדומים והמאוחרים. הן תרמו אלפי שנות מחקר באמצעות ניסוי וטעייה מתוך מטרה ברורה ומוגדרת להשיג לקיסר הנוכחי חיי נצח. כך נתגלו איכויות של צמחים ונקודות הדיקור וכן יעילותן הסינרגיסטית של שתי שיטות טיפול אלה.

ההתפתחות העיקרית חלה בסביבות המאה השלישית לפני הספירה. באותה תקופה שלט הקיסר הצהוב Huang Di, שכתב את ספר הרפואה הפנימית (Nei Jing - השאלות הפשוטות), ספר שכמעט כולו דיאלוג בין הקיסר הצהוב לרופא השמימי Qi Bo.

הספר מתחיל בשאלה הפשוטה ביותר. בפרק הראשון (האמת האוניברסלית) שואל הקיסר את הרופא: איך ייתכן שבעבר אנשים חיו עד גיל 100 ויותר ולא הראו סימני זקנה (הכוונה למחלות), ואילו היום אנשים חיים בקושי עד גיל 50? האם זה בגלל שינויי הסביבה או משום שהם שכחו את הדרך? בפרק השני (The art of life through the four seasons) מסביר הקיסר איך צריך לחיות בהרמוניה עם עונות השנה ועם השינויים בהן.

בשנים הבאות עבר לימוד הרפואה הסינית מאב לבן, ורק בסביבות האלף הראשון לספירה הוקמו בתי הספר הראשונים לרפואה סינית. בשנים 1914-1644 החלה לחדור התרבות המערבית לסין ועקב זאת ירדה הפופולריות של הדיקור הסיני המסורתי (לא היה שינוי ביחס לצמחים, מכיוון שגם במערב שימשו צמחים לריפוי).

ב-1949, בזמן המהפכה הקומוניסטית, הוחרמו המטפלים הסיניים משום שנחשבו לאינטלקטואלים המאיימים על השלטון. ספרי רפואה רבים נשרפו, הוחרמו ונודו כמו הפילוסופים ואנשי הדת.

ב-1958 הוקמה ועדה שהגדירה שניתן ליישם אקופונקטורה באופן חוקי להרדמה ולכאב בלבד.

ב-1966 חזרה האקופונקטורה לאופנה, בגלל מחסור חמור באנשי רפואה (היה רופא אחד לכל 100,000 תושבים). חשוב לציין: על אף חזרתה לשירות הציבורי, הוועדה דחתה דחייה כמעט מוחלטת את הפילוסופיה העתיקה המונחת ביסוד הרפואה הסינית.

ב-1973, עם פתיחת שערי סין למערב בעת ביקורו של הנשיא ניקסון בסין, חלה עיתונאי שליווה את המשלחת. הוא הורדם, נותח וטופל בהצלחה בעזרת הרפואה הסינית. מאז, היא פרצה לתודעה המערבית.

אחד הבסיסים הפילוסופיים של הרפואה הסינית הוא שהאדם הוא מיקרוקוסמוס של הקוסמוס, כלומר כל התהליכים הקיימים בטבע מתקיימים גם באדם. ביום שנשכיל להבין את התהליכים הללו בטבע, נוכל להבין את סוד החיים (סוד החיים - לא במובן של חיי נצח אלא של בריאות, אריכות ימים ואיכות חיים).

בסיס פילוסופי נוסף של הרפואה הסינית מתאר את האדם כחלק מהטבע, הוא משפיע ומושפע ממנו, וזאת שלא כמחשבה המערבית שהאדם הוא חלק נפרד ובלתי תלוי בטבע.

בעבר הרחוק בסין, האדם היה מטופל כשהיה בריא ולאורך כל השנה, ולא רק בזמן מחלה. בבסיס הרעיון עמדה המחשבה שללכת לרופא כאשר אתה כבר חולה זה מעט מדיי ומאוחר מדיי (כמו לחפור באר מים כאשר אתה צמא). רופא אמיתי מלמד את מטופליו כיצד לחיות נכון, כיצד לשמור על איזון לאורך כל השנה.

אנקדוטה משעשעת: באותם זמנים כאשר הלקוח היה חולה, הוא לא היה משלם לרופא בעבור הטיפול מכיוון שהרופא נכשל במשימתו לשמור על בריאות מטופליו.