לקחת אחריות על הבריאות:
להיות בתהליך עבודה בשיטת אלכסנדר, משמע לקחת אחריות על הבריאות ועל התפקוד; ללמוד דרך חשיבה חדשה המאפשרת ניהול טוב יותר ומודע יותר של התנועות הפשוטות והיום-יומיות. עבודה בשיטת אלכסנדר היא תהליך אישי פנימי המתרחש בכל יום ובכל מקום.
מפגשי העבודה השבועיים מהווים מסגרת לתהליך זה, שבו ניתן להתבונן לעומק בהרגלי התנועה השגרתיים. תרגול דרך חשיבה זו עשוי לחולל פריצת דרך במצב הבריאות.
התהליך יוצר בהירות, מודעות וערנות לשימוש בגוף; הוא מעורר את כוחות הריפוי הקיימים בו ומעודד את האדם להיות שותף מלא לתהליך הלימוד והחינוך שלו את עצמו. התהליך מקנה תחושה של אחריות ועוצמה כמו גם נינוחות ורוגע.
עם השנים, ובשל עומס נפשי כזה ואחר, אנו מאמצים לעצמנו דפוסי התנהגות המשבשים את ה"שימוש" שלנו בעצמנו ומעוותים את תנועת הגוף הטבעית. אצל אחדים מאתנו זה מתבטא בכיפוף, בהליכה שפופה ובעומס יתר על שרירי הגב, הצוואר, המותניים, הרגליים וכדומה. ניתן לראות את זה מדי יום באנשים סביבנו: בתנוחה שהאדם הולך בה, בתנוחת הישיבה שלו או פשוט בצורת העמידה שלו. דפוסים אלה קיימים אצל כל אחד מאתנו ויש להם השפעה ישירה על מצב בריאותנו.
מי שהצליח להבחין בדפוסים אלו ולהשתחרר מהם היה פרדריק מתיאס אלכסנדר. המחקר שערך על עצמו יכול לשפוך אור על הטכניקה שפיתח, טכניקה שאנו נעזרים בה עד היום לפתרון ולמניעה של בעיות מגוונות.
סיפורו האישי של פ"מ אלכסנדר וחמשת העקרונות:
סיפורו האישי של אלכסנדר מתחיל ב-1869 בטסמניה, אוסטרליה. הוא נולד ילד חולני וחלוש אך סקרן למדיי. היכולת לשאול שאלות, לערער על אמיתות מקובלות ולבחון כל דבר בעצמו היא שהובילה אותו בסופו של דבר לפיתוח שיטתו ולריפוי מלא של כל תחלואיו.
בנעוריו הוא אהב שירה ובעיקר אהב להקריא את מחזותיו של שייקספיר. את הדקלום הוא הפך למקצוע ונהיה לשחקן ואיש תיאטרון. בשיא הקריירה שלו בָּגד בו קולו והוא החל להצטרד. הרופאים והמורים לפיתוח קול שפנה אליהם לא הצליחו לסייע לו להיפטר מהצרידות. עם הזמן, נשימתו נעשתה קולנית יותר והצרידות התגברה עד שאיימה על המשך קריירת המשחק והדקלום שלו. כיוון שהרופאים לא הציעו פתרון לבעייתו, הוא היה נחוש בדעתו לחפש את הפתרון בכוחות עצמו.
מסעו הארוך החל בהנחה שהוא עצמו הגורם לבעיית הצרידות. ומכאן שעליו לגלות מה הדבר שהוא עושה שגורם למיתרי הקול שלו ולנשימתו להשתבש.
אלכסנדר החליט להציב מראה שתשקף את התנהגות גופו, הן בשעת דיבור והן בשעת דקלום, כדי לנסות להבחין בהבדל בין שתי הפעולות. בהתבוננות בעצמו תוך כדי דיבור רגיל לא ניכרו שום תופעות חריגות. שוב ושוב בחן את עצמו מדבר מול המראה ולא הבחין בשום פרט שאינו טבעי. ואילו כשבחן את עצמו מדקלם, נדהם לגלות כמה נטיות בולטות. הוא גילה שבשעת הדקלום הוא נוטה להסיט את ראשו לאחור, להבליט את בית החזה ולקצר את קומתו. כל זה יוצר לחץ על הקנה וגורם לשאיפת אוויר שורקנית דרך הפה. מאוחר יותר הבחין שנטיות אלו מתקיימות גם בדיבור רגיל, אלא שהן קלות כל כך עד שבקושי ניתן להבחין בהן.
מתוך הבנת הקשר בין השימוש בגופו לבין התוצאה (צרידות ושאיפת אוויר קולנית) הוא ערך ניסיונות רבים על מנת לשפר את מצבו. המסקנה המתבקשת הייתה, שאם יצליח למנוע את השימוש הלקוי שלו בגופו, תיעלם הבעיה. ואכן, לאחר ניסיונות ממושכים הצליח אלכסנדר למנוע את הסטת הראש לאחור ולהאריך את קומתו. שאיפת האוויר הקולנית והלחץ על הקנה נעלמו.
עיקרון ראשון: הפיקוד הראשוני:
תגליתו הראשונה של אלכסנדר הייתה קיומו של הפיקוד הראשוני.
הפיקוד הראשוני קובע את איכות התפקוד של האורגניזם האנושי ואת איכות השימוש בו. זהו מנגנון מלידה, שקובע את היחסים בין הצוואר לראש ובין הראש לגב. רוב בני האדם מכווצים את הצוואר באופן שמגביל באופן ניכר את חופש התנועה של הראש. כבתגובת שרשרת, גם הראש לוחץ על הגב ומגביל את חופש התנועה של הגוף. בשיטת אלכסנדר אנחנו מנחים את הצוואר באופן מודע להיות חופשי, כדי שניתן יהיה לכוון את הראש לפנים ולמעלה ולאפשר לגב להתארך ולהתרחב. לפיכך יפעל הגוף כולו באופן מרווח יותר.
עיקרון שני: הכרה בכוחו של ההרגל:
כדי לעורר ולקיים את ה"פיקוד הראשוני" בגופו, נדרשו לו כמה תנאים שהיה צריך לגלות.
כך נמשך מחקרו של אלכסנדר -
הוא נעמד מול המראה וארגן את גופו מחדש; שינה את מיקום ראשו והאריך את קומתו, אך רגע לפני שפתח את פיו לדקלם הוא חזר ל"שימוש הלקוי". ראשו נטה לאחור, בית החזה הובלט וקומתו התקצרה. כך התוודע לעוצמתם של הכוחות המורגלים הישנים והמוכרים שפועלים בו בעת שמתעורר גירוי לביצוע פעולה. למעשה, כוחות אלו הביסו כל ניסיון לשינוי ולהתחדשות.
הוא לא אמר נואש והמשיך בניסיונותיו.
עיקרון שלישי: בלימה ואי-עשייה:
הוא ידע שאם יצליח לבלום את הפעולה האינסטינקטיבית השגויה והמורגלת, יש סיכוי שיצליח לפעול באופן הרצוי ולא באופן המצוי.
כל שהיה עליו לעשות בשלב זה הוא לבלום את ההרגל. להסיר מההרגל את עוצמתו. לא לשתף אתו פעולה. לא לאפשר לו לשלוט.
כשרצה לדבר, מנע מעצמו את הדיבור. כשרצה להרים יד, בלם את הרמת היד.
כך בלם את הדחף לבצע את הפעולה שרצה, על מנת שיוכל לעשותה שונה מהאופן המורגל.
עיקרון רביעי: הנחיית כיוונים:
אחר כך הבין שכדי להמשיך בדרך לשינוי, עליו להנחות את גופו באמצעים חדשים - אלה הכיוונים. כיוונים הם האמצעים לעשיית פעולה המנוגדת לכוחו של ההרגל והמנוגדת לכוח הגרביטציה, המצמצם ומכווץ את מרחב הפעולה ואת הגוף כולו. זהו שיגור מודע של הנחיות השולחות מסרים מהמוח אל מנגנוני הגוף השונים ומעוררות את כוח החיות והחיוניות. מדובר בהשפעה חיובית לרווחה - במישור הפיזי ובמישור המנטאלי.
עיקרון חמישי: הכרה בערנות תחושתית לא אמינה:
בהתבוננות בעצמו, התברר לו שהנחיית הכיוון שלו הסתמכה בעיקר על תחושה לא אמינה. ההסתמכות על התחושות הייתה מוטעית מיסודה מכיוון שהתחושות שנמסרו והתפרשו היו מאותו בסיס מותנה ומורגל.
כלומר, כשחשב שהוא אינו מסיט את ראשו לאחור, הסתבר לו שהוא כן הסיט את הראש לאחור. הוא חשב שהוא עומד ישר והסתבר לו שהוא עומד עקום. לכן הוא החליט להציב מולו מראה שתשקף לו את המציאות האמיתית.
שנים רבות של מחקר הביאו לבסוף את התוצאה הרצויה. הוא נרפא לחלוטין מצרידותו וגם הצליח להיפטר מבעיותיו הכרוניות מלידה.
טכניקת אלכסנדר מצאה לה מהלכים רבים בעולם המערבי. ממשיכי דרכו של אלכסנדר מפיצים את תורתו ובכך מקדמים את בריאותם ורווחתם של רבים.
כיצד זה נעשה באופן מעשי:
טכניקת אלכסנדר נלמדת במפגשים אישיים המתקיימים פעם בשבוע, בהשתתפות מורה ותלמיד. שותפות זו באה לידי ביטוי במגע ידיים עדין ומכוון של המורה, המלווה בהסבר מילולי.
הלימוד נעשה בשכיבה על שולחן טיפולים, בישיבה על כיסא, בקימה ובהליכה.
השיעור מתחיל בעבודת קימה מכיסא וישיבה על כיסא, וכאן אנו מיישמים את כל עקרונות השיטה.
כשאדם מתיישב על כיסא בדרכו המורגלת, בדרך כלל יקרוס ויצנח לתוך הכיסא, דבר שיגרום לעמוד השדרה שלו "להזדעזע" ולהידחס לתוך עצמו. עם השנים, ייגרם נזק לעמוד השדרה ויופיעו פריצות דיסק, בלטים, שחיקות וכו'.
גם כשיקום מהכיסא בדרכו המורגלת הוא יפעיל עומס מיותר על עמוד השדרה, וזאת בגלל שימוש שגוי בגופו בעת הפעולה. תנועות אלה מהירות ואוטומטיות ואין האדם מודע לצורת התנהלותו.
בשיעור ניתנת לתלמיד ההזדמנות להתבונן בתנועות אלו, ללמוד כיצד לבלום אותן וכיצד להשיג תנאים טובים יותר שלא יפגעו בעמוד השדרה.
שימוש תקין בגוף מניב חיסכון באנרגיה ומעורר באדם את החיות והחיוניות.
בהמשך השיעור, ישכב התלמיד על שולחן הטיפולים. הוא יתבקש להניח לשריריו להיות במנוחה, לצווארו להיות חופשי ולגופו להיות משוחרר. גוו של התלמיד יתפרס על השולחן באופן שירווח לו והוא יחוש הקלה ומנוחה גדולה.
העבודה על השולחן אינה דומה מבחינה פיזית לעבודה על כיסא, אבל במהותה היא מכוונת לאותו עיקרון: בלימת ההרגלים המשובשים של האדם ובחירה באמצעים חדשים שבעזרתם הוא יוכל לנהל טוב יותר את השימוש בגופו.
בעזרת מורה מיומן, האדם משתחרר מהרגלי התנועה שגרמו לו קשיים, וכשותף פעיל לריפויו הוא חוזר לתפקוד קל ונינוח.
טכניקת אלכסנדר מיועדת לכל אדם שמעוניין לשפר את תפקודו, הן ביום-יום והן בפעילות מקצועית כלשהי. יתר על כן, היא מהווה בסיס נאות לנקודת מוצא לכל שיטת תרגול אחרת. העוסקים בטכניקה זו יגלו שהיא יעילה בתחום הנפשי והפיזי כאחד, ושהיא מקדמת את הבריאות ומשפרת את איכות החיים.